הבלוג של המאחר לרכבת

כותרת לא ממש נעימה לעין, אבל זו האמת - הפוסט הזה נוצר מתוך מועקה שניתן לתמצת אותה ב"המציאות טפחה לי על הפנים". אני סטודנט שמסיים את לימודיו באוניברסיטה נחשבת בארץ ואני פשוט מבין שהלימודים לא שווים את העלות הכספית שלהם ומהסיבה הזו אני כותב. אני לא יודע כמה אנשים נתקלו בסיטואציה הזו אבל אני מניח שלא מעט ואולי אף הם חשים אותה תחושה לא נעימה של "יצאתי פראייר". מה הכוונה? אדם בוחר ללמוד תואר מתוך מניע כלשהו, בין אם זה מתוך תחושת שליחות, אהבה למקצוע או אף עניין וזאת מתוך מחשבה כי יום אחד בזכות לימודיו הוא יצליח להשתלב בתחום לימודיו. במקרה שלי, בחרתי בצורה לא חכמה ללמוד תואר במדעי החברה, לא אשקר - הנושאים כשלעצמם היו מעניינים, כמובן באופן טבעי היו קורסים ומרצים שהיו מעניינים יותר והיו כאלה שפחות, אבל בהגדרה כללית הם היו מעניינים. אך זו כל הבעיה - זה כל מה שהם היו - מעניינים, לא יותר מזה. התואר לא העניק מיומנויות, כלים או אמצעים פיזיים שדרכם הערך שלי (ואולי אף שלך קורא יקר במידה ואתה מזדהה עם הכתוב) כעובד עתידי משתדרג. פשוט אפס אחד גדול. אז לימדו אותי על כל מיני הוגים וע